איך לשלוט באפקט עומק השדה

בהמשך לפוסט הקודם שלנו על עומק שדה והגדרתו מגיע הפוסט היותר משמעותי שמסביר מהם הגורמים שיוצרים ובונים עומק שדה ומה העם אלה שמבטלים אותו. בואו נחזור לרגע להגדרת עומק השדה. מהו עומק שדה? מצב בו נראה שמישורים אחרים בתמונה. כלומר, מה שנמצא מאחורי האובייקט שעליו עשינו את הפוקוס ומה שנמצא מלפניו נראים חדים כאילו הם בפוקוס, למרות שהם לא. צריך תמיד לזכור יש רק מישור אחד - מרחק אחד מהמצלמה שנמצא בפוקוס אמיתי. האובייקט שעליו עשינו את הפוקוס המרחק שלו מהמצלמה הוא המרחק/מישור שנמצא בפוקוס. לכן, כל מה שנמצא מאחורי או לפני אינו בפוקוס. בהגדרה. עכשיו השאלה כמה טשטוש יהיה למה שלא נמצא בפוקוס: הרבה טשטוש, אין שום דבר חד חוץ מנקודת הפוקוס - מעט עומק שדה מעט טשטוש, הרבה דברים בתמונה נראים טוב, ברור וחד - הרבה עומק שדה

איך נוכל לשלוט באפקט עומק השדה? לאפקט עומק השדה ארבע גורמים המשפיעים עליו. לפעמים נרצה לצלם בזוית מסוימת או בדרך מסוימת. עלינו לקחת בחשבון את הגורמים הנ"ל כדי לעזור לנו להגיע לתמונה שרצינו:

1. מפתח הצמצם- ככל שהצמצם שלי יהיה פתוח יותר, כלומר מספר F נמוך יותר כך תהיה

פחות חדות בתמונה במקום שאין בו פוקוס אמיתי. שימוש בצמצם פתוח לא בהכרח מבטיח לנו שהתמונה תהיה מאד מטושטשת לפני ומאחורי הפוקוס אך עוזר לנו

להגיע לשם. כפי שציינו, אפקט העומק שדה מושפע מעוד 3 גורמים.

שימוש בצמצם פתוח מייצר עומק שדה רדוד

2. המרחק לאובייקט- ככל שנהיה קרובים יותר לאובייקט שעליו נעשה פוקוס, כך יקטן עומק

השדה ויווצר לנו טשטוש ברור. זהו אחד הגורמים המשפיעים ביותר על אפקט עומק השדה. אפשר להמחיש זאת על ידי מבט על האצבע שלנו: שימו את האצבע המורה מול

העיניים והעבירו את מבטכם מהאצבע למה שנמצא ברקע באותו זמן. התחילו כאשר האצבע יחסית קרובה לפנים. במצב זה תוכלו לשים לב שכאשר נמקד את המבט על האצבע, לא נוכל לראות את הרקע בבירור. הוא יהיה מטושטש. כאשר נעביר את המבט לרקע, האצבע תהיה מאד מטושטשת. כלומר, יצרנו מצב של מעט עומק שדה. לאחר

שסיימתם את התרגיל הזה, הרחיקו את האצבע כמה שניתן מפניכם ועשו את אותו תרגיל של העברת המבט. עכשיו תוכלו לשים לב איך למרות שלא באמת ניתן לראות חד וברור את

האצבע ואת הרקע בעת ובעונה אחת המצב השתפר פלאים לעומת המצב שבו ה האצבע היתה קרובה. אותו דבר קורה גם במצלמה. זהו אפקט אופטי נטו.

כשעומדים קרוב לנושא שלנו עומק השדה קטן

3. העדשה בה אנו מצלמים- בדומה לסעיף הקודם ניתן לומר שגם העדשה מייצרת אפקט של

קרבה וריחוק. לכן כאשר נשתמש בעדשה בעלת זוית ראייה רחבה (נעשה זום אאוט בעדשה) נקבל עומק שדה גבוה. ישנו הסבר מורכב יותר לכך אך ההסבר הפשטני אומר

ששימוש בעדשה רחבה דומה לכך שהתרחקנו מהאובייקט המצולם וכך נוצר עומק השדה. במקרה ההפוך, כאשר עשינו זום אין והשתמשנו בעדשה צרה ומגדילה, דומה הדבר לכך שהתקרבנו פיזית לאובייקט וזה מה שמשפיע על עומק השדה להיות רדוד יותר.

שימוש בעדשה מקרבת (זום אין). עומק שדה רדוד

4. היכן אנו בוחרים לשים את הפוקוס- כאשר אנו מצלמים תמונה שבה אובייקטים הנמצאים

במרחק שונה ביחס למצלמה - קרוב, אמצבע ורחוק, ישנה חשיבות לבחירת מיקום הפוקוס. האם נשים את הפוקוס באובייקט הקרוב ביותר, על זה שבאמצע או על הרחוק

ביותר. למרות שברוב המקרים אנו נעשה פוקוס על הנושא שלנו בתמונה ללא קשר לאובייקטים האחרים ומרחקם מהמצלמה (על הילד שלנו, על החבר/ה, על הפרח וכו'),

לעיתים נצלם בסיטואציה בה מיקום הפוקוס הוא לא קריטי על אובייקט ספציפי ויותר חשוב לנו שכל התמונה תהיה בחדות כמה שניתן או שרק חלק קטן ממנה יהיה בחדות

ויהיה הרבה טשטוש בתמונה. במצבים כאלה עלינו לזכור שאפקט עומק השדה נמצא בעיקר מאחורי האובייקט שעליו

עשינו את הפוקוס. כלומר, אם נשים את הפוקוס יחסית בקדמת התמונה, רוב התמונה תהיה בתחום החדות של עומק השדה. זה כאמור אם נשלב את זה גם עם צמצם יחסית

סגור ועדשה לא הכי בזום אין. במצב ההפוך, אם נשים את הפוקוס על האובייקט שנמצא יחסית בחלק האחורי של התמונה, רוב מה שנמצא באמצע ובקדמת התמונה יהיה

מטושטש. אם נשים את הפוקוס באמצע, אפקט עומק השדה יתרחש בעיקר מאחור ופחות מקדימה. לכן, אם נרצה ליצור עומק שדה גבוה בתמונה נשתדל לבחור שהפוקוס יהיה בחלק הקדמי של התמונה (לא הכי קדמי. בשליש הראשון). אם נרצה ליצור אובייקטים בולטים

אך מטושטשים נשתדל לבחור את החלק האחורי בתמונה.